קל אוטו - תחבורה (1994) בע"מ נ' אלעזר ואח'

פסק דין

1.תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב המעורבים בתאונה אשר ארעה ביום 16.3.2011 ברחוב הלהב בחולון.

2.חילוקי הדעות בין הצדדים הינם בשאלת האחריות לקרות התאונה וממילא להטבת הנזקים.

3.לטענת התובע התאונה ארעה בשעה שאותת ברכבו לצורך פנייה שמאלה בעת יציאה ממגרש חניה כאשר לפתע הגיח רכב הנתבעת ופגע בחוזקה בצידו השמאלי של רכבו.

4.נהג הנתבעת מכחיש את גירסת התובעת. לטענתו, התאונה ארעה שעה שרכבו נסע בנתיבו, ובשעה שחלף על פני רכב התובעת אשר עמד בצד הדרך, החל נהג התובע בנסיעה פתאומית ופגע ברכב הנתבעת.

5.לאחר שבחנתי את עדויות הצדדים, עיינתי בתמונות הנזק בכלי הרכב של התובעת ומיקומם ולאחר שכל אחד מהצדדים הציג בפני את אופן קרות הארוע לשיטתו, באמצעות "מכוניות צעצוע", אני מקבלת את גרסת ועדות נהג התובעת אשר נמצאה עדיפה ומהימנה עלי, בין היתר, בשל כך שהדגמת העדים באמצעות מכוניות הצעצוע בפניי תומכת בגירסתו בכל הנוגע למקום הפגיעה וצורת הפגיעה וכן נתיב הפגיעה. לעומת זאת, ההדגמה של נהג הנתבעת בכל הנוגע למיקום הרכבים בעת התאונה אינה מתיישבת עם מיקום הפגיעה ועם טענתו לפיה נהג התובעת יצא בפתאומיות שעה שרכב הנתבעת חלף על פניו. לו התאונה היתה מתרחשת כגירסת נהג הנתבעת, היתה הפגיעה בכלי רכב התובעת מוצאת ביטוי במיקום אחר של כלי הרכב (ראו גם עדותו של נהג הנתבעת בפרוטוקול הדיון, עמ' 7 שורות 1-8). לכך יש להוסיף כי נהג הנתבעת הודה כי הבחין ברכב התובעת כשהוא עומד בנתיב הנסיעה (בניגוד לאמור בכתב ההגנה שם נטען כי רכב התובעת עמד בצד הדרך), וזאת כ 150 מטר לפניו, והחל להתקדם לעברו, ורק כאשר ראה כי הרכב אינו זז ביצע עקיפה שלו שמאלה ואז ארעה התאונה. אף לו היתה מתקבלת גירסה זו, הרי שהיא אינה מתיישבת עם העובדה כי התאונה ארעה מיד עם העקיפה, משמע, הרכב אכן עמד בהיכון לביצוע פניה, ולא עמד סתם כך בצד או באמצע הדרך כטענת הנתבעת. מכל מקום, ברור כי שעה שנהג מבחין ברכב אחר עומד בנתיב נסיעתו, עליו לנהוג במישנה זהירות. מכאן, התרשמתי כי התאונה ארעה שעה שרכב התובעת אותת שמאלה אלא שנהג הנתבעת סבר כי יצליח לחלוף על פניו ולעקוף אותו טרם הפניה וכך ארעה התאונה. בנסיבות אלה, בהן התאונה ארעה בשל מחדלו של נהג הנתבעת, אשר ביקש לבצע עקיפה שעה שנהג התובעת מאותת, אין חשיבות רבה בעיניי לטענה שהועלתה על ידי בא כח הנתבעת כי אין המדובר בצומת.

6.בנסיבות אלה, התרשמתי כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על שכם נהג הנתבעת והוא אחראי לקרותה. לא מצאתי לקבוע אשם תורם של נהג התובעת לארוע, וזאת מאחר והעדפתי את גירסתו לפיה אותת שמאלה ונהג הנתבעת הוא שהתעלם מאיתות זה וביקש לבצע עקיפה תוך כדי שנהג התובעת מבקש לפנות שמאלה. לכאורה, די בהסטת הראש שמאלה למראה על מנת שנהג התובעת יבחין ברכב הנתבעת, ברם, נהג התובעת נתן לכך הסבר מספק לפיו :"הוא עקף אותי בזמן שכבר הייתי במהלך הפניה" ובהמשך הבהיר כי "אף אחד לא יוצא לעקיפה בנתיב דו סיטרי".

7.לפיכך, מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 3060.70 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

10.בנוסף, אני מורה כי הנתבעים ישלמו לתובעת הוצאות משפט ושכר טירחה בסך 1000 ₪, וכן הוצאות העד מטעם התובעת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

11.בר"ע לבימ"ש מחוזי תוך 15 יום.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים בדואר.

ניתן היום, י"ז סיון תשע"ג, 26 מאי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: